<h1>פירוש הראב"ד מכת"י על ערכין</h1>
<h2>דף ב.</h2>
(ויקרא ג' ב') [וסמך ידו על ראש] קרבנו, לא קרבן אביו. קרבנו לא קרבן אחר. קרבנו לא קרבן הגר. שרבי יהודה אומר אין היורש סומך. קרבנו לא הבכור וכו'. קרבנו לא המעשר וכו'. קרבנו לא הפסח וכו'. [תורת כהנים ויקרא דבורא דנדבה פי"ז הלכה ג'—ו']. קרבנו ולא קרבן אביו. פי' אם מת אביו והניח לו שלמים מביאם ואינו סומך עליהם ור' יהודה היא שר' יהודה אומר אין היורש סומך. ורבנן פליגי עליה במסכת מנחות פ' שתי מדות [צ"ג ע"א] והתם מפרש טעמייהו. קרבנו ולא קרבן חבירו. קשיא לי היינו ידו ולא שלוחו דאמרן לעיל [ה"א]. ואיכא למימר דמהתם ממעטינן שאינו יכול לומר לשלוחו סמוך תחתי על ראש קרבני אלא הוא בעצמו יסמוך, והכא ממעט שאם שלח חבירו קרבנו ממדינת הים אין חבירו סומך בשבילו על קרבנו דלא תימא כיון דאין בעליו כאן שיסמוך חבירו תחתיו קמ"ל. קרבנו ולא הבכור. כלומר בשלמים קיימינן וקא ממעט קרבן אחר ומאי ניהו בכור שיכול והד"ה, וכן מעשר וכן פסח. ובמנחות פרק שתי מדות [צ"ב ע"ב] קא פריך להנך דלא צריך קרא למעוטינהו דמה לשלמים שכן טעונין מתן ארבע ונסכים ותנופת חזה ושוק. אלא קראי אסמכתא בעלמא ועיקר קרבנו קרבנו לכדאמרן למעוטי קרבן גוי מסמיכה ולמעוטי קרבן חבירו. ובפרשת עולה קא ממעטינן לגוים מסמיכה, דאינהו לא סמכי דכתיב בני ישראל סומכין ואין הגוים סומכין, והכא ממעטינן דאין קרבנן טעון סמיכה אפילו על יד ישראל. ואי קשיא לך היכי דריש תלתא קרבנו בסמיכה והא לא כתיבי אלא תרי דבפרשת ואם עז לא כתיב קרבנו אלא וסמך ידו על ראשו. איכא למימר על קרבנו דרישא קא סמיך דכתיב ואם עז קרבנו וסמיך ליה וסמך ידו על ראשו, וקרבנו קרבנו קמאי דבן בקר ובן צאן דרשינן להו לעיל שכל המביא שלמים או שום קרבן מביא שלומים לעולם אבל בעז לא כתיב בה שלמים ומשום הכי לא מידריש להאי דרשא אלא דרשינן ליה לסמיכה כדאמרן.
<h2>דף ז:</h2>
ולקח כבש אשם, מה ת"ל אחד, זו שאל רבי עקיבא את רבי נחמיה מה ת"ל אחד. אמר לו זה מביא מהשג יד מטמא מקדש מביא מהשג יד, מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד, אף זה יביא שנים תחת אחד, והעולה תעלה חובה. א"ל רבי עקיבא ממקום שבאתה, זה מביא מהשג ידו ומטמא מקדש מביא מהשג יד, מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כפרתו אף זה יביא שנים תחת כפרתו ת"ל אחד. א"ל אם לאו מנין אתה מקיימו. א"ל זה מביא מהשג יד ובערכים מביא מהשג יד, מה בערכים מביא כל השג ידו אף זה יביא כל השג ידו ת"ל אחד. ושתי תורים או שני בני יונה, שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה. הלא דין הוא זה מביא מהשג יד ויולדת מביאה מהשג יד מה יולדת מביאה אחד תחת אחד אף זה יביא אחד תחת אחד. או כלך לדרך זו זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד אף זה יביא שתים תחת אחד. נראה למי דומה, דנים מחוסר כפורים מן מחוסר כפורים ואל יוכיח מטמא מקדש שאינו מחוסר כפורים. או כלך לדרך זו, דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה מקרבן שנוהג באיש כבאשה ואל יוכיח קרבן יולדת שאינו נוהג באיש כבאשה. ת"ל שני תורים או שני בני יונה, שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה. אשר תשיג ידו, מאשר תשיג ידו, ואת אשר תשיג ידו. אשר תשיג ידו מה ת"ל, שיכול אימתי אני אומר יביא קרבן עני בזמן שהוא עני מתחלתו היה עשיר והעני מנין ת"ל אשר תשיג ידו. מאשר תשיג ידו מה ת"ל, שיכול אימתי אני אומר יגמר בעני בזמן שהתחיל בעני הביא את אשמו עשיר והעני מנין ת"ל מאשר תשיג ידו. ואת אשר תשיג ידו מה ת"ל, שיכול אימתי אני אומר יגמר בעשיר בזמן שהתחיל מבעשיר הביא אשמו עני והעשיר מנין ת"ל ואת אשר תשיג ידו. יכול אפילו הביא קרבנו עני והעשיר יגמר בעני, ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה ממין חטאת תביא עולה. למנחה, שתקדום מנחת בהמה לחטאת העוף. יכול אף יולדת שהביאה קרבן (עמה) ענייה והעשירה תגמור כענייה ת"ל זאת. [תורת כהנים מצורע פרשה ד' הלכה ד', ז'—ט"ו]. ולקח כבש אחד (לא שני) [לאשם] בעני, מה ת"ל אחד אמר לו זה מביא מהשג יד פי' בדלות ומטמא מקדש מביא בדלות מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד שתי תורים חטאת ועולה תחת חטאת כבשה אף זה שהוא עני יביא שתי תורים תחת חטאת של כבשה ויהיו אחד חטאת ואחד עולה והעולה האחרת שהוא מביא תחת הראשונה של עשיר תעלה חובה כמו כן ונמצא מביא שלש תורים חטאת אחת ושתי עולות. ת"ל כבש אחד אשם אם אינו ענין לאשם שהרי אינו מתחלף בעני תנהו ענין לתורים שלא יביא מהם אלא עולה אחת תחת העולה שבעשירות. אמר לו ר' עקיבא וכו' אף זה יביא כל השג ידו ואם יוכל להביא שני קרבנות בעשירות יביא ת"ל אחד וכו'. וערכין שהוא מביא כל השג ידו פלוגתא דר' מאיר ורבנן היא במס' ערכין פר' אין בערכין [ז' ע"ב] דתנן היו בידו חמש סלעים ר' מאיר אומר אינו נותן אלא אחד וחכמים אומרים נותן את כולם והא דלא כר' מאיר. פ"א בדברי ר' נחוניא מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד אף זה יביא שני כבשים תחת אחד של עשירות ויהיה אחד לאשם ואחד לעולה ולכך אמר והעולה תעלה חובה כלומר והעולה הזו תהא במקום העולה של עשירות ועולת העוף שהוא מביא לכפלו הוא מביא תחת החטאת שבעשירות מכל מקום כל קרבנותיו של עני יהו כפולין שהרי מצינו כשהוא מביא עוף מביא שתי תורים לכפילה אף כשיביא כבש יביא שני כבשים והכפל יהא עולה לחובתו. והקשה לו ר' עקיבא מה שהקשה לו. מ"מ הסוגיא השנויה למטה על דרך הטעם של רבי נחוניא היא שנויה דדרשינן לקמן. ושתי תורים או שני בני יונה שנים מביא ואינו מביא ארבע. הלא דין הוא זה מביא מהשג יד וכו' או כלך לדרך זו זה מביא וכו' ומטמא מקדש מביא מהשג יד מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד וכו'. ולא אקשינן הכא מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כל כפרתו וכו' כדאקשיה ר' עקיבא לר' נחוניא מאי טעמא, דהאי סוגיא כולה ר' נחוניא קתני לה והכי קאמר למדנו לכבש האשם שאינו כפול ומה טעם מפני שאין האשם מתחלף מעשירות לעניות אבל חטאת ועולה שהן מתחלפין לעוף יביא ארבעה תחת שנים ויהיו שלש עולות וחטאת אחת אבל שתי חטאת לא לפי שאין מוסיפין על החטאות כלום ת"ל שתי תורים וכו'. את אשר תשיג ידו מה ת"ל שיכול אימתי אני אומר יגמור בעשיר בזמן שהתחיל בעשיר, פירוש בזמן שהתחיל כמו כן בעשיר כלומר שהיה עשיר מתחלתו ועד סופו, אבל הביא אשמו עני והעשיר מנין שיביא בעשיר, ת"ל את אשר תשיג ידו כלומר כל מה שתשיג ידו. והאי סתמ' כולה ר' שמעון היא דאמר אשם לא קבע אלא חטאת קבעה בעשירות ודלות, ופלוגתייהו בכריתות [ט' ע"ב] ובמשנת נגעים [פי"ד מי"א]. יכול אפילו הביא קרבנו עני והעשיר יביא קרבן עשיר ת"ל את האחד חטאת ואת האחד עולה שממין חטאת יביא עולה, פירוש יכול אפילו הביא עיקר קרבנו עני דהיינו חטאת והעשיר יביא עולת עשיר ת"ל וכו' כיון שהחטאת עוף עולה נמי הויא עוף. על המנחה שתקדום מנחת בהמה לחטאת העוף. האי קרא בסוף פרשת דלות הוא דכתיב ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה על המנחה, והאי מנחה מנחת נכסים היא הבאה עם האשם ומדקאמר על המנחה שמע מיניה שכבר קדמה. יכול אף יולדת שהביאה קרבנה עניה והעשירה תגמור בעניה ת"ל זאת אשר לא תשיג ידו מיעט ליולדת שאע"פ שהביא חטאתה בשעת ענייה כיון שהעשירה בשעת הבאת עולתה תביא אותה בעשירות. ונראה לי הטעם מפני שחטאתה של יולדת אף בעשירות עוף הוא, הילכך אין חטאתה ראויה לקבעה בעניות לעוף.
<h2>דף יז.</h2>
הוא, ולא נודריו. לפי שבערכים עני שהעריך את עשיר נותן ערך עני, יכול אפילו אמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצורע עשיר יביא קרבן עני, ת"ל הוא ולא נודריו. רבי אומר אומר אני אף בערכים כן, וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני שאין העשיר חייב כלום, אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר, היה עני והעשיר או עשיר והעני נותן ערך עשיר, אף זה הואיל והוא חייב בשלוש בהמות ובקש האיש זה לפוטרו, לפיכך הוא מביא קרבן עשיר. [תורת כהנים מצורע פרשה ד' הלכה ב'—ג']. אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר. ורבנן סברי אפילו הכי כי האי גוונא נמי נותן ערך עני דכתיב על פי אשר תשיג יד הנודר והאי נמי נודר הוא. ונראה לי כי העשיר שהעריך את עצמו משלים את השאר משלו.
<h2>דף יז:</h2>
ולקח כבש אשם, מה ת"ל אחד, זו שאל רבי עקיבא את רבי נחמיה מה ת"ל אחד. אמר לו זה מביא מהשג יד מטמא מקדש מביא מהשג יד, מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד, אף זה יביא שנים תחת אחד, והעולה תעלה חובה. א"ל רבי עקיבא ממקום שבאתה, זה מביא מהשג ידו ומטמא מקדש מביא מהשג יד, מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כפרתו אף זה יביא שנים תחת כפרתו ת"ל אחד. א"ל אם לאו מנין אתה מקיימו. א"ל זה מביא מהשג יד ובערכים מביא מהשג יד, מה בערכים מביא כל השג ידו אף זה יביא כל השג ידו ת"ל אחד. ושתי תורים או שני בני יונה, שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה. הלא דין הוא זה מביא מהשג יד ויולדת מביאה מהשג יד מה יולדת מביאה אחד תחת אחד אף זה יביא אחד תחת אחד. או כלך לדרך זו זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד אף זה יביא שתים תחת אחד. נראה למי דומה, דנים מחוסר כפורים מן מחוסר כפורים ואל יוכיח מטמא מקדש שאינו מחוסר כפורים. או כלך לדרך זו, דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה מקרבן שנוהג באיש כבאשה ואל יוכיח קרבן יולדת שאינו נוהג באיש כבאשה. ת"ל שני תורים או שני בני יונה, שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה. אשר תשיג ידו, מאשר תשיג ידו, ואת אשר תשיג ידו. אשר תשיג ידו מה ת"ל, שיכול אימתי אני אומר יביא קרבן עני בזמן שהוא עני מתחלתו היה עשיר והעני מנין ת"ל אשר תשיג ידו. מאשר תשיג ידו מה ת"ל, שיכול אימתי אני אומר יגמר בעני בזמן שהתחיל בעני הביא את אשמו עשיר והעני מנין ת"ל מאשר תשיג ידו. ואת אשר תשיג ידו מה ת"ל, שיכול אימתי אני אומר יגמר בעשיר בזמן שהתחיל מבעשיר הביא אשמו עני והעשיר מנין ת"ל ואת אשר תשיג ידו. יכול אפילו הביא קרבנו עני והעשיר יגמר בעני, ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה ממין חטאת תביא עולה. למנחה, שתקדום מנחת בהמה לחטאת העוף. יכול אף יולדת שהביאה קרבן (עמה) ענייה והעשירה תגמור כענייה ת"ל זאת. [תורת כהנים מצורע פרשה ד' הלכה ד', ז'—ט"ו]. ולקח כבש אחד (לא שני) [לאשם] בעני, מה ת"ל אחד אמר לו זה מביא מהשג יד פי' בדלות ומטמא מקדש מביא בדלות מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד שתי תורים חטאת ועולה תחת חטאת כבשה אף זה שהוא עני יביא שתי תורים תחת חטאת של כבשה ויהיו אחד חטאת ואחד עולה והעולה האחרת שהוא מביא תחת הראשונה של עשיר תעלה חובה כמו כן ונמצא מביא שלש תורים חטאת אחת ושתי עולות. ת"ל כבש אחד אשם אם אינו ענין לאשם שהרי אינו מתחלף בעני תנהו ענין לתורים שלא יביא מהם אלא עולה אחת תחת העולה שבעשירות. אמר לו ר' עקיבא וכו' אף זה יביא כל השג ידו ואם יוכל להביא שני קרבנות בעשירות יביא ת"ל אחד וכו'. וערכין שהוא מביא כל השג ידו פלוגתא דר' מאיר ורבנן היא במס' ערכין פר' אין בערכין [ז' ע"ב] דתנן היו בידו חמש סלעים ר' מאיר אומר אינו נותן אלא אחד וחכמים אומרים נותן את כולם והא דלא כר' מאיר. פ"א בדברי ר' נחוניא מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד אף זה יביא שני כבשים תחת אחד של עשירות ויהיה אחד לאשם ואחד לעולה ולכך אמר והעולה תעלה חובה כלומר והעולה הזו תהא במקום העולה של עשירות ועולת העוף שהוא מביא לכפלו הוא מביא תחת החטאת שבעשירות מכל מקום כל קרבנותיו של עני יהו כפולין שהרי מצינו כשהוא מביא עוף מביא שתי תורים לכפילה אף כשיביא כבש יביא שני כבשים והכפל יהא עולה לחובתו. והקשה לו ר' עקיבא מה שהקשה לו. מ"מ הסוגיא השנויה למטה על דרך הטעם של רבי נחוניא היא שנויה דדרשינן לקמן. ושתי תורים או שני בני יונה שנים מביא ואינו מביא ארבע. הלא דין הוא זה מביא מהשג יד וכו' או כלך לדרך זו זה מביא וכו' ומטמא מקדש מביא מהשג יד מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד וכו'. ולא אקשינן הכא מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כל כפרתו וכו' כדאקשיה ר' עקיבא לר' נחוניא מאי טעמא, דהאי סוגיא כולה ר' נחוניא קתני לה והכי קאמר למדנו לכבש האשם שאינו כפול ומה טעם מפני שאין האשם מתחלף מעשירות לעניות אבל חטאת ועולה שהן מתחלפין לעוף יביא ארבעה תחת שנים ויהיו שלש עולות וחטאת אחת אבל שתי חטאת לא לפי שאין מוסיפין על החטאות כלום ת"ל שתי תורים וכו'. את אשר תשיג ידו מה ת"ל שיכול אימתי אני אומר יגמור בעשיר בזמן שהתחיל בעשיר, פירוש בזמן שהתחיל כמו כן בעשיר כלומר שהיה עשיר מתחלתו ועד סופו, אבל הביא אשמו עני והעשיר מנין שיביא בעשיר, ת"ל את אשר תשיג ידו כלומר כל מה שתשיג ידו. והאי סתמ' כולה ר' שמעון היא דאמר אשם לא קבע אלא חטאת קבעה בעשירות ודלות, ופלוגתייהו בכריתות [ט' ע"ב] ובמשנת נגעים [פי"ד מי"א]. יכול אפילו הביא קרבנו עני והעשיר יביא קרבן עשיר ת"ל את האחד חטאת ואת האחד עולה שממין חטאת יביא עולה, פירוש יכול אפילו הביא עיקר קרבנו עני דהיינו חטאת והעשיר יביא עולת עשיר ת"ל וכו' כיון שהחטאת עוף עולה נמי הויא עוף. על המנחה שתקדום מנחת בהמה לחטאת העוף. האי קרא בסוף פרשת דלות הוא דכתיב ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה על המנחה, והאי מנחה מנחת נכסים היא הבאה עם האשם ומדקאמר על המנחה שמע מיניה שכבר קדמה. יכול אף יולדת שהביאה קרבנה עניה והעשירה תגמור בעניה ת"ל זאת אשר לא תשיג ידו מיעט ליולדת שאע"פ שהביא חטאתה בשעת ענייה כיון שהעשירה בשעת הבאת עולתה תביא אותה בעשירות. ונראה לי הטעם מפני שחטאתה של יולדת אף בעשירות עוף הוא, הילכך אין חטאתה ראויה לקבעה בעניות לעוף.
<h2>דף יח:</h2>
אי כולו הפך לבן יכול תוך ראשו תוך רגליו, ת"ל למראשו להוציא תוך ראשו, עד רגליו להוציא תוך רגליו. [תורת כהנים תזריע פ"ד ה"ב]. ת"ל מראשו ולא תוך ראשו, דתוך ראשו אינו מטמא בנגע אלא א"כ נקרחו כדכתיב וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן וכו'. והאי דקאמר תוך ראשו, למעוטי עור הפנים דמעכב מפני שהוא נדון כעור הבשר ולא נתמעטו אלא ראש וזקן בזמן שיש בהם שער. ועד רגליו ולא תוך רגליו, קסבר ולא עד בכלל. ותוך רגליו הוא פרסת הרגל ומשום דהוא בית הסתרים ממעט ליה. ואע"ג דבית הסתרים מלכל מראה עיני הכהן קא ממעט להו, אפ"ה איצטריך לפרושי בתוך רגליו מדכתיב ועד רגליו דלא תימא עד ועד בכלל. והם הכי אצטריך לפרושי בראשו דלא תימא מראשו וראשו בכלל ואע"ג דראש וזקן מעור הנגע ממעיטי דהא בעינן עור הראוי לקבל נגע וראש וזקן לא מקבלי נגע אלא א"כ נקרחו, ואפילו הכי מדכתיב מראשו דסד"א ראשו בכלל משום הכי איצטריך למימר ולא תוך ראשו. אבל היכא דנקרחו ראש וזקן ודאי מעכבי בפריחה דעור הראוי לקבל נגע נינהו. והכי איתא במשנת נגעים [פ"ח מ"ה]. ופחות מכעדשה נמי מעכב בפריחה כדאיתא במתני' ומייתי נמי בסמוך, וטעמא דמילתא מדכתיב כולו הפך לבן.
<h2>דף כה.</h2>
[ויקרא כ"ז י"ז] שדהו מה ת"ל, מנין אתה אומר היו שם נקעים עמוקים י' טפחים או סלעים (נמוכין) [גבוהין] י' טפחים אין נמדדין עמה ת"ל שדהו. [תורת כהנים בחוקתי פ"י ה"ד]. ת"ל שדהו. ואין זה נקרא שדה. ולקמן אמרינן אם היו פחות מעשרה טפחים נמדדין עמה, דהנהו נאגני דארעא מיקרו אם הם נקעים ואם הם סלעים שידרי דארעא מיקרו. [פירוש ר"ש משאנ"ץ]. [ויקרא כ"ז י"ח] שדהו מה ת"ל, מנין אתה אומר היו שם נקעים (נמוכים) [שאין עמוקים] י' טפחים או סלעים גבוהים [פחות] מי' טפחים הרי (אינן) [אלו] נמדדין עמה ת"ל שדהו. [תורת כהנים בחוקתי פ"י ה"ו]. ת"ל שדהו. פירוש דכיון שהן פחותין מעשרה טפחים הרי היא נראית כשדה אחת דהנהו נגאני דארעא מיקרו שדרא דארעא מיקרו.
<h2>דף כח:</h2>
מנין שמחרים אדם את קדשיו, ת"ל [ויקרא כ"ז כ"ח] חרם קודש. מנין שמחרים אדם את קדשי קדשיו, ת"ל כל חרם קודש קדשים. [תורת כהנים בחוקתי פי"ב ה"ו]. מנין שמחרים אדם את קדשיו וכו'. רבנן דפליגי אדר' יהודה בן בתירא קתני לה דמפקי להאי קרא להאי דרשא ולאו כדדריש ליה ר' יהודה. ומפרש לה בערכין כיצד מחרימין אותן, אם נדר נותן את דמיו, אם נדבה נותן את טובתה כדפרישית לעיל.
